החלטה בתיק בר"ע 40005-02-13

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי; בל' 34870-12-11), במסגרתו התקבל בחלקו ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה (להלן גם - הוועדה), מיום 10.10.2011.

2.      מבקשת רשות הערעור עולה כי המבקש הגיש ביום 5.9.2006 תביעה  לתשלום דמי פגיעה עקב ליקוי שמיעה וטנטון (להלן גם - התביעה הראשונה). ביום 18.3.2008, בחלוף שנה וחצי ממועד הגשת התביעה, נשלחה למבקש החלטת המשיב (להלן - המוסד) לפיה תביעתו בגין ליקוי השמיעה הוכרה בעוד תביעתו לגבי הטנטון נדחתה. זאת, מן הטעם כי לא נמצאו רישומים בדבר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בעניין הטנטון, כמתחייב מהוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. ביום 31.7.2008 הגיש המבקש תביעה לבית הדין האזורי במסגרתה ערער על החלטת המוסד בעניין הטנטון, וביום 20.1.2009 ניתן פסק דין לפיו, לבקשת המבקש, תימחק התביעה.

3.      ביום 19.1.2011 הגיש המבקש בקשה חדשה לתשלום דמי פגיעה בגין טנטון. ביום 11.4.2011 הודיע המוסד כי הוא מכיר בטנטון כפגיעה בעבודה החל מיום 19.2.2010. בעקבות זאת, הגיש המבקש תביעה לקביעת דרגת נכות. הוועדה הרפואית מדרג ראשון, בהחלטתה מיום 22.8.2011, קבעה כי למבקש דרגת נכות צמיתה בשיעור של 10%, החל מיום 24.1.2005.

4.      המבקש ערער על החלטה זו לוועדה. הוועדה, בהחלטה מיום 10.10.2011, דחתה את ערר המבקש וקבעה לו נכות בשיעור של 10% החל מיום 24.1.2005. הוועדה ציינה כי היא " סבורה כי מהתיק הרפואי עולה טנטון קבוע מתועד החל מיום 24.1.2005...".

5.      בית הדין האזורי, בפסק דינו מיום 17.2.2013, קיבל בחלקו את ערעור המבקש והורה על השבת עניינו לוועדה לצורך קביעת מועד תחילת נכותו, על פי החומר הרפואי שבפניה ובשים לב לכך שלא ניתן לקבוע את מועד תחילת הנכות בגין הטנטון למועד שהינו קודם להגשת התביעה הראשונה, דהיינו יום 5.9.2006.

6.      המבקש, בבקשת רשות הערעור מטעמו, טוען כי ככל שהוועדה אליה יוחזר התיק תקבע כי מועד תחילת הנכות הינו מיום 5.9.2006, ולאור העובדה שהתביעה הראשונה נדחתה על ידי המוסד בחודש מרס 2008, הרי שהתקופה שמיום הגשת התביעה הראשונה ועד ליום דחיית התביעה על ידי המוסד, דהיינו מיום 5.9.2006 ועד ליום 18.3.2008, תרד לטמיון והוא לא יקבל בגינה תשלום. עוד הוא טוען כי גם אם בידי הוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע מועד תחילת הנכות, הרי שלאור השיהוי שבמתן החלטת המוסד, יש לקבוע כי סמכות הוועדה הרפואית לקבוע את מועד תחילת נכותו של המבקש אינה יכולה להיות לפני חודש ינואר 2009 ולכל הפחות החל מהמועד בו הודיע המוסד לראשונה על דחיית התביעה הראשונה (18.3.2008).

7.      ל אחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה ובכלל המסמכים שבתיק, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וליתן רשות ערעור. אין בטיעוניו של המבקש דבר אשר יצביע על טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. כך, לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי לאור השיהוי שבמתן החלטת המוסד, אין לקבוע את מועד תחילת נכותו לפני חודש ינואר 2009 או לחלופין לפני חודש מרס 2008.

8.      עיון בטענות הצדדים בבית הדין האזורי מלמד כי קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למועד תחילת הנכות של המבקש, כאשר בעניין זה המבקש טוען כי מועד תחולת הנכות אינו יכול להיות מוקדם מחודש מרס 2008,  והמוסד טוען כי לא ניתן לקבוע מועד תחולת נכות שהינו קודם ליום 5.9.2006. יחד עם זאת, ומשבית הדין האזורי קיבל למעשה באופן חלקי את טענת המבקש והשיב את עניינו לוועדה על מנת שתקבע את מועד תחילת נכותו, בשים לב לכך שלא ניתן לקבוע את מועד תחילת הנכות למועד שהינו קודם ליום 5.9.2006, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ולתת רשות ערעור בשלב זה.

לאחר קבלת חוות דעת הוועדה, וככל שהדבר יידרש, יוכל המבקש לערער שוב בפני בית הדין האזורי ולהעלות את טענותיו.

9. סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.       

ניתנה היום,  כ"ז שבט תשע"ד (28 ינואר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: